מַה אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בִּכְתוּבָּה. מַה אִם דְּבָרִים שֶׁנָּֽפְלוּ דֶרֶךְ אִיסּוּר אַתְּ אוֹמֵר זַכַּאי. כְּתוּבָּה שֶׁנָּֽפְלָה לוֹ דֶרֶךְ הֵיתֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אמר ר''א בכתיבה. אם מודי לרבי יוסי דיש לה כתובה מהראשון:
וקאמר ק''ו הוא אליביה דרבי לעזר דמה אם דברים שנפלו לו דרך איסור. אחר שנאסרה לו וזהו מציאתה ומעשה ידיה דקתני הראשון זכאי בהן:
כתובה שנפלה לה דרך היתר. דהא נתחייב בכתובתה מקודם שנאסרה לכ''ש:
הלכה: נִישֵּׂאת עַל פִּי בֵּית דִּין כול'. רִבִּי בָּא. רַב הַמְנוּנָא וְרִבִּי זְעִירָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. זֶהוּ רֹאשׁוֹ שֶׁלַּפֶּרֶק. מַה אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהוּא פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְכָל שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְאָמַר רִבִּי בָּא. רַב הַמְנוּנָא וְרִבִּי זְעִירָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. זֶהוּ רֹאשׁוֹ שֶׁלַּפֶּרֶק. 55b הָדָא אָֽמְרָה. לֹא חָלוּק רִבִּי יוֹסֵי בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' רבי בא בשם רב המנונא כו' זהו ראשו של פרק. לקמן סוף הלכה ו' גרסינן להא ושם קאי על הא דאמר רבי יוסי שם כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו כדמפרשינן שם ועלה קאמרי רבי המנונא ורבי זעירא דזהו ראשו של פרק כלומר דזהו נמי טעמא דרבי יוסי הכא בראשו של פרק דס''ל כל שפוסל כו' ומייתי לה הכא להביא ראיה להא דלקמיה דרבי יוסי לא פליג אלא בכתובה וכדלקמן:
מה אמר רבי יוסי בשאר כל הדברים. אם פליג נמי אשאר דרכים ששנינו במשנתינו תצא מזה:
וקאמר נישמעיניה. ת''ש מזה דרבי יוסי אמר לקמן כל שפוסל כו' ואמר רבי בא כו' דזהו טעמא דראשו של פרק דהואיל והשני פוסל ע''י אחרים הראשון פוסל על ידי עצמו ותצא מזה ומזה:
הדא אמרה. דלא פליג רבי יוסי בשאר הדרכים דכל מקום שאמרו תצא מזה ומזה כל הדרכים האלו בה מלבד בכתיבה הוא דפליג כדמפרש טעמא לקמן שנפלה לה דרך היתר:
מִסְתַּבְּרָה דְּרִבִּי לָֽעְזָר יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹסֵי לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי לָֽעְזָר יוֹדוּן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי וּלְרִבִּי לָֽעְזָר. הָדָא אָֽמְרָה עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בִּיאָה פְסוּלָה פוֹטֶרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובזה הוי כרבי יוחנן שם:
הדא אמרה על רבי שמעון. זאת אומרת לדברי ר''ש דביאה פסולה פוטרת דהרי ביאת אחיו של הראשון ביאה פסולה היא דסוטה היא וסוטה אסורה להתייבם ור''ש לטעמיה דסבר לעיל פ''ה דביאה פסולה פוטרת:
והשתא קאמר מסתברא דר''א יודי לרבי יוסי. בכתובה כדאמרן:
רבי יוסי לא יודי לרבי לעזר. במציאתה ובמעשה ידיה דשאני כתובה שנפלה לה דרך היתר. ובזה הוא כרב הונא בבלי דף צ''א אלא דשם נתן טעם אחר דרבי יוסי לא יודי לר''א דכתובה למישקל ולמיפק קאי הוא דלא קניס אבל הני דיתבא תותי' קניס:
רבי יוסי ורבי לעזר יודי לר''ש. דביאתה של ראשון פוטרת צרתה דמה הני דמחיים לא קנסי ביאה דלאחר מיתה לכ''ש:
רבי שמעון לא יודי כו'. דביאה דלאחר מיתה הוא דלא קניס אבל הני דמחיים קניס:
לֹא מִסְתַּבְּרָא דְּלֹא נִיסֵּית בִּרְשׁוּת מוּתֶּרֶת. שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת אֲסוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן עָשׂוּ בֵית דִּין הוֹרָייָתָן בְּזָדוֹן אִישׁ וְאִשָּׁה. נִישֵּׂאת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת כְּשִׁגְּגַת אִישׁ וְאִשָּׁה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן פְּטוּרָה אֶלָּא חַייֶבֶת. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וִיהִי כֵן בְּהוֹרָייָה. בְּשֶׁהוֹרוּ מוּתָּר לָבוֹא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. וְלֹא עֲקִירַת גּוּף הוּא. בְּשֶׁהוֹרוּ עַד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲסוּרָה מִכָּן וְאֵילַךְ מוּתֶּרֶת. וִיהִי כֵן בְּקִילְקוּל. הַקִּילְקוּל דּוֹמֶה לַאֲכִילַת חֵלֶב וְדָם. בְּשֶׁהוֹרוּ מוּתָּר לֶאֱכֹל חֵלֶב וְדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויהא כן בהוריי'. בתמיה דמי אמרינן הכי בהוריי' ב''ד דמתני' קרי לה הוראת ב''ד שהורו מותר לבא על אשת איש:
לא מסתברא. אמתני' פריך דקתני ניסת שלא ברשות מותרת לא מסתברא איפכא בתמיה:
דלא. כמו אלא דאם ניסת ברשות תהא מותרת דאנוסה היא.
ושלא ברשות. ב''ד אסורה דהוה לה למידק:
ומשני רבי יוחנן דברי ר''ש היא דאמר עשו ב''ד הורייתן. בהורייתן לינשא בעד אחד:
כזדון איש ואשה. כהבא בזדון על האשה ונאסרה על בעלה:
נישאת שלא ברשות. ב''ד אלא עפ''י עדים:
כשגגת איש ואשה. ולא נאסרה. דר''ש מייתי לה בבלי שם:
א''ר יוחנן לית כאן פטורה. מילתא באפי נפשה היא ואמתני' קאי דקתני נישאת עפ''י ב''ד תצא ופטורה מן הקרבן וזה נמי לשיטת ר''ש הוא דעפ''י ב''ד הויא כזדון ופטורה מן הקרבן וכן אמר התם ורבי יוחנן פליג דאין הלכה כר''ש ולית כאן פטורה אלא חייבת בקרבן אפילו עפ''י ב''ד:
ולא עקירת גוף הוא. בתמיה וכה''ג מי הוי הוראת ב''ד דהא קי''ל בפ''ק דהוריות דהורו ב''ד לעקור כל הגוף כל עיקרה של מצוה הרי אלו פטורין דהוראתן לאו הוראה היא כדמפרש התם שנאמר ונעלם דבר קרי ביה מדבר מקצת דבר ולא כל הגוף ויחיד שעשה עפ''י הוראה זו חייב בקרבן:
בשהורו. הכא במאי עסקינן שהורו עד חמש שנים תהיה אסורה דשמא יבוא הבעל:
מכאן ואילך. הורו להיות מותרת וכמקצת דבר הוא:
ויהא כן בקילקול. ואמאי תנן במתני' הלכה וקילקלה חייבת דקס''ד מאי קילקלה זינתה ואמאי חייבת דהא הב''ד פנוייה משוו לה:
ומשני הקילקול דומה לאכילת חלב ודם וה''ג בשהורו מותר לאכול חלב ואכל דם. דודאי חיי' דלהא לא שרו ליה וה''נ דמיירי שקילקלה ונשאת אלמנה לכ''ג גרושה וחלוצה לכ''ה דבהא לא שרו לה ב''ד. וכרבי יוחנן בבלי דף צ''ב. א''נ דגרסי' בשהורו מותר לאכול חלב ואכל חלב ודם דדמי לקילקול באלמנה לכ''ג:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ מֵת בַּעֲלֵיךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ וְנִישֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ אָֽמְרוּ לָהּ חִילּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים. תֵּצֵא וְהַוְולָד הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן מַמְזֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' האשה כו' ואח''כ מת בנך. ולא הוזקקה ליבום ונשאת לשוק:
והולד ראשון ואחרון ראשון שלפני שמועה והאחרון שלאחר שמועה והא דלא קתני סתמא הולד ממזר איידי דבעי למיתני בסיפא לקמן אמרו לה מת בעלך ונשאת ואח''כ אמרו לה קיים היה ומת הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר תנא נמי ברישא ראשון ואחרון הכי מתרץ לה בבלי שם והתם מוקי לה כר''ע דיש ממזר מח''ל:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְקַדְּשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְקַדְּשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פָּתַר לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַים אוֹמְרִים. נִתְקַדְּשָׁה וְנִתְגָּֽרְשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. מַה בֵּינָהּ לְקַדְמִיתָא. תַּמָּן הוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ בִּפְנֵי הַכֹּל. בְּרַם הָכָא לֹא הוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ אֶלָּא בִּפְנֵי שְׁנַיִם. לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ. זֶהוּ שֶׁקִּידֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני'. ברייתא שם בכתובות וקתני דנתקדשה לא תצא וקשיא לרבי יוחנן דמ''ש נתקדשה מנתגרשה:
פתר לה ר' יוחנן. להאי מתניתא דה''ק שנים אומרים נתקדשה ונתגרשה כו' כלומר דהן הן העדים שהעידו על הקידושין ואמרו נתגרשה אח''כ ובכה''ג לא תצא בעדי הכחשה כדמפרש ואזיל:
מה בינה לקדמייתא. לדרבי יוחנן:
ומשני תמן הוחזקה באשת איש בפני הכל אבל הכא לא הוחזקה אלא בפני שנים. והן הן שאומרים נתגרשה ולפיכך מהימני:
לכשיבואו שנים. כלומר לכשיבאו אחרי' ויעידו על הקידושין דהרי לא היו כאן עדי קדושין אלא אותם שאמרו נתגרשה אח''כ. ובבבלי שם איכא אוקימתא אחריתי:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶּׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם כוּל'. מָה אַתְּ עֲבַד. כְּעֵידֵי מִיתָה אוֹ כְעֵידֵי גֵירוּשִׁין. אִין תַּעַבְדִּיבָהּ כְּעֵידֵי מִיתָה. פְּלִיגָא עַל רַבָּנִן דְּתַמָּן. אִין תַּעַבְדִּינָהּ כְּעֵידֵי גֵירוּשִׁין פְּלִיגָא בֵּין עַל רַבָּנִין דְּהָכָא בֵין עַל רַבָּנִין דְּתַמָּן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. שֻׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא מֵת. לֹא תִינָּשֵׂא. וִאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִתְגָּֽרְשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת תֵּצֵא. 56a תַּמָּן אָֽמְרִין. לֹא שַׁנְייָא. הִיא מִיתָה הִיא גֵירוּשִׁין לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. עַל דַעֲתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיחָא. הִיא מִיתָה הִיא גֵירוּשִׁין. עַל דַעֲתָּם דְּרַבָּנִן דְּהָכָא מַה בֵין מִיתָה מַה בֵין גֵּירוּשִׁין. רִבִּי זְעִירָה אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַדַּעַת מַכְרָעַת בְּעֵידֵי מִיתָה מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ יָבוֹא הוּא מַכְחִישׁ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. רַבָּנִן דְּתַמָּן כְּדַעְתִּין. כְּמוֹ דְּרַבָּנִן דְּתַמָּן אוֹמְרִים. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאת בְּעֵידוּת בְּרוּרָה יָצָאת בּוֹ. כֵּן רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. בְּשָׁעָה שֶׁנִּיסֵּית בְּעֵידוּת בְּרוּרָה נִיסֵּית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא דְלָא מִחְלְפָא שִּׁיטָּתִין דְּרַבָּנִן דְּתַמָּן. לֹא מוֹדֵיי רַבָּנִן דְּתַמָּן שֶׁאִילּוּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שְׁנַיִם אוֹמְרִים. מֵת אָבִיהָ מִתּוֹכָהּ. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא מֵת אָבִיהָ מִתּוֹכָהּ. שֶׁהַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת שֶׁלָּרְאוּבֵן. אִילּוּ אָֽמְרוּ שְׁנַיִם. נִתְקַדְּשָׁה וְנִתְגָּֽרְשָׁה וְנִשֵּׂאת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תֵצֵא. יְאוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דמאחר שאלו יבא הוא. הבעל מכחיש את העדים שהוא חי בפנינו הילכך אי לאו דברי לה שמת מירתתא ולא אינסיבא אבל בעדי גירושין אפילו כשיבא יכולה היא שתאמר לו גרשתני דהיכא דאיכא עדים דקא מסייעי לה מעיזה בפניו כדאמר התם:
א''ר חזקיה רבנן דתמן כדעתין. לאו אהני רבנן דתמן דמביא כאן לעיל קאי אלא אהא דאמר בכתובו' פ''ב הלכה ב' וכל הסוגיא זו כתובה שם וברישא דסוגיא איתא להתם כן ראובן אוכל שדה בחזקת שהיא שלו והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה כלומר שהי' בחזקת אבותיו מפקין לה מראובן ומחזירין ליה לשמעון דארעא בחזקת אבהתא קיימא חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה שהכחיש עדי שמעון א''ר נחמן בר יעקב אנא אפיקתיה מראובן אנא מחזיר ליה לראובן דאוקי תרי להדי תרי ומחזירין אותה לרשותו של המחזיק שהוציאו מידו. וכעין הא דאמרינן בבבלי פ' חזקת הבתים גבי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אנן אחתינן אנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן. וקאמר עלה התם רבנן דהכא סברין כן זה לדעת רבנן דהכא. רבנן דתמן שבבבל אמרין משעה שיצאת בעדות ברורה יצאת כלומר דרבנן דתמן פליגי דסברי בשעה שיצאת מראובן בעדות ברורה יצאת דעדיין לא באו עדי הכחשה שלא מת אביו מתוכה והילכך תשאר השדה בחזקת שמעון ולא מהדרינן לה לראובן משום זילותא דבי דינא ע''כ הסוגיא מהתם. והשתא מהדרינן לפרש סוגיא דהכא דקאמר רבי חזקיה רבנן דתמן דפליגי בשדה כדאמרן. כדעתין כדעת רבנן דהכא בשנים אומרים נתגרשה כו' כלומר דרבי חזקיה מפרש הא דרבנן דהכא דאמרי לעיל בנתגרשה דתצא דוקא שבאו עדים קודם שניסת אבל אם אחר שניסת באו עדים ואמרו לא נתגרשה לא תצא וטעמא דבשעה שניסת בעדות ברורה ניסת וזהו כדברי רבי מנחם ברבי יוסי בכתובות התם אלא דרבנן דהכא לא סברי בעדי מיתה כוותיה כדפרישית טעמא לעיל והיינו דאמר רבנן דתמן בשדה כדעתין כרבנן דהכא בעדי גירושין:
א''ר יוסי לא מסתברא דלא מחלפא כו' גרסינן וכן הוא התם. כלומר דהשתא מקשה ר''י דברי רבנן דתמן אהדדי והיינו רבנן דתמן של שדה ורבנן דתמן של עדי גירושין:
לא כו'. דמי לא מודו רבנן דתמן גבי שדה שאלו משעה ראשונה קודם שהוציאו מראובן באו שנים והעידו שמת אביו של שמעון מתוכה ושני' מכחישין שלא מת אביו מתוכה דודאי אמרינן השדה בחוקתו של ראובן דאוקי תרי לבהדי תרי וארעא בחזקת מרא קיימא:
והכא נמי אילו אמרו בדבריהם כן שנים אומרים נתגרשה ונשאת ושנים אומרים לא נתגרשה לא תצא:
יאות. שפיר דמיין להדדי הוה דהואיל וניסת קודם שבאו עדים לא תצא דבעדות ברורה ניסת כמו דאמרו גבי שדה אבל עכשיו דאמרו שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תצא דמשמע אפי' באו מקודם לא תצא ואמאי דנימא דאוקי תרי לבהדי תרי ונוקמא אשה אחזקתה. כמו דאמרי גבי שדה והיינו דקאמר לא מסתברא דלא מחלפא שיטתין. על כרחך אי אתה יכול לומר אלא דמחלפא שיטתין דרבנן דתמן:
הדעת מכרעת בעדי מיתה. דהיינו טעמא דלא תצא בעדי מיתה:
ר''ז אמר לה סתם. ולא בשם רבי יוחנן:
אלא ע''ד דרבנן דהכא. דמחלקי מ''ט דמה בין מיתה לגירושין:
על דעתיה כו'. השתא מפרש לטעמייהו במאי פליגי וקאמר דבשלמא ע''ד דרבנן דתמן ניחא דלא מחלקי בין מיתה לגירושין דהואיל תרי ותרי נינהו הוי ספיקא דרבנן ולא תצא וליכא למימר דלוקמה אחזקה קמייתא דהכא איכא חזקה דאשה דייקא ומנסבא ומרע להך חזקה וכדכתבו התוס' שם ומיירי שניסת לא' מעדיה והיא אומרת ברי לי כדמוקי התם:
תמן אמרי. בבבל אומרים וזהו ת''ק של רבי מנחם בר' יוסי התם דאין חילוק בין במיתה בין בגירושין לא תצא והיינו דקאמר לעיל דאם מדמינן המתניתין לעדי מיתה וקתני תצא פליגא על כולהו דבין רבנן דתמן ובין רבנן דהכא סברי בעדי מיתה לא תצא ואם לעדי גירושין מדמית לה לא פליגא אלא על רבנן דתמן:
ותני כן. דתניא הכי שנים אומרים כו' וזהו כדקאמר רבי יוחנן בבבלי כתובות דף כ''ב דראה דבריו של רבי מנחם בר' יוסי דקאמר התם תצא בגירושין ולא ראה דבריו במיתה וכדמפרש טעמא לקמן:
וה''ג אין תעבדינה כעדי מיתה פליגא בין על רבנין דהכא בין על רבנין דתמן ואין תעבדינה כעדי גירושין פליגא על רבנן דתמן. והשתא קאמר רבי יוחנן מאי רבנן דהכא ומאי רבנן דתמן:
כעדי מיתה. כדין שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת או כעדי גירושין כדין שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ולקמן מפרש לה:
גמ' מה את עבד. מתני' דתרי ותרי הוו דשנים הראשונים אומרים מת בעלך ואח''כ בנך והאחרונים אמרו חילוף הדברים וקתני תצא ובעי הש''ס מה את עבד להא ולאיזה דין מדמית לה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source